אודות

מידע כללי
מושב גמזו הנו אגודה חקלאית, שהוקם ע"י מפלגת פועלי אגודת ישראל, ב-יא' אדר תש"י 28.2.1950 ע"י גרעין "עץ-חיים". המונה 71 משקים (נחלות). בשנים האחרונות הכפיל המושב את גודלו בקליטת משפחות ובניית שכונת בנים-ממשיכים. כיום ישנם כ- 200 משפחות וכ -700 תושבים.

המושב נמצא בפאתי יער בן-שמן, על צומת דרכים מרכזית של כביש מס' 1 וכביש מס' 443, בתחומה המוניציפלי של מועצה אזורית מודיעים.
המושב מתנהל בהווי דתי ציוני. חיים בו זה לצד זה חרדים ודתיים, ספרדים ואשכנזים. קיימים בו בתי-כנסת, מקווה, מרפאה, מזכירות, צרכנייה, מועדון, מגרש ספורט וגני שעשועים. במקום גני-ילדים החל ממעון פעוטות ועד גן חובה. רוב ילדי המושב לומדים בבית-הספר היסודי "שלהבת" הנמצא בקיבוץ שעלבים. במושב פועלת תנועת הנוער "בני עקיבא" וקיים סניף פעיל ותוסס. בתום הלימודים בית-הספר היסודי מתפזרים להם בני ובנות המושב בישיבות-תיכוניות ואולפנות ברחבי הארץ. רוב בנות המושב לאחר הלימודים משרתות במסגרת השירות-לאומי. בני המושב ברובם הולכים לישיבות ו/או מכינות לפני גיוסם לצה"ל, בצבא רובם משרתים ביחידות קרביות.
תושבי המושב עוסקים במגוון רחב של מקצועות. מהם מורים ואנשי אקדמיה, אנשי עסקים והיי-טק, חלקם משרתים בכוחות הביטחון וכמובן גם חקלאים. ענפי הגידול המרכזיים של המשק הם: נשירים, אפרסקים ופרות הדר, כרמי גפן וזיתים.
חיי הקהילה במושב מפותחים ביותר, מגוון רחב של שיעורים וחוגים. במושב מתבצעת פעילות קהילתית תרבותית במהלך השנה, בעיקר: ביום הזיכרון, יום העצמאות, ט"ו באב, ט"ו בשבט, פורים ושאר מועדי ישראל. בפעילות זו נוטלים חלק בני-הנוער והמבוגרים כאחד.

הסטוריה
המושב ממוקם כ- 6 ק"מ דרומית מזרחית ללוד, במערב השפלה ולרגלי הרי יהודה. נוסד מגרעין 'עץ חיים' (על פי הפסוק במשלי ג' יח' "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר")של פועלי אגודת ישראל (פא"י), ע"י עולים מהונגריה ומרוקו. עלה לקרקע ביום יא' אדר תש"י (28.2.1950) למרגלות הכפר הערבי ג'מזו שננטש במהלך מלחמת העצמאות.
גמזו מוזכר לראשונה כבר בתנ"ך ( משוער שנת 740 לפנה"ס) כאשר פלשתים כבשו את הישוב מידי אחז מלך ישראל, בנסיונם להרחיב את גבולם. גמזו מהווה את הנקודה הצפונית והגבוהה שאליהם הצליחו להגיע. וכך כותב הפסוק (דברי הימים ב' כח' יח'): "ופלשתים פשטו בערי השפלה והנגב ליהודה וילכדו את בית-שמש ואת אילון ואת הגדרות ואת שוכו ובנותיה ואת גמזו ובנותיה וישבו שם."
שמו של הישוב מקורו בפרי של עץ השקמה ה-גומזיות שהיה מצוי באזור השפלה. על כך מעיד התנ"ך (דברי הימים ב' א' טז'):"ואת הארזים נתן כשקמים אשר בשפלה לרוב." וכן בתקופת בית שני אומר רבן שמעון בן גמליאל: "סימן להרים- מילין, סימן לעמקים- דקלים, סימן לנחלים- קנים, סימן לשפלה- שקמים ואע"פ שאין ראייה לדבר זכר לדבר 'ואת הארזים נתן כשקמים אשר בשפלה'" (תוספתא שביעית פ"ז, ו'). מושב גמזו היה מקום משכנו של התנא נחום (מורו של רבי עקיבא), שנהג לומר על כל דבר "גם-זו לטובה" על שם מקום ישובו. חורבן דרום הארץ בתקופת מרד בר-כוכבא (132-135) כנראה לא פסח על יישובינו והביא לחורבן ההתיישבות היהודית בו עד לימי שיבת ציון.
בשנת- 364 פקדה את ארץ ישראל רעידת אדמה גדולה. רעידה זו בנוסף למצב הכלכלי והביטחוני הרעוע בארץ הוביל את היהודים בארץ לרדת ולהתגורר בגלות. האימפריה הרומאית שקעה לאיטה ואיבדה מגדולתה, שנת 408 נקבעה כשנת חורבנה של האימפריה הרומאית-ביזנטית, כך למעשה תמו כ- 500 שנות שלטונה בא"י . קשה לקבוע מתי קם היישוב הערבי ג'מזו, אך משערים כי הוא קם בתקופת שלטונה של האימפריה העותמנית. מיקומו היה על גבי התל (נ.ג. 161) הממוקם מזרחית למושב כיום.

בשנת 1917 כאשר הבריטים כבשו את הארץ, תחת פיקודו של הגנרל אדמונד אלנבי. מוזכר שמו של ג'מזו, כנקודת כינוס לדיווזיה (52) הבריטית שעלתה לירושלים, דרך מעלה בית-חורון. מבצע "דני"- שמטרתו היתה לשחרר את לוד, רמלה, לטרון ורמאללה, ולהוריד את הלחץ סביב ירושלים. במבצע זה מוזכר שמו של היישוב. חטיבת יפתח לאחר קרבות קצרים כבשה את הישובים עינבה, ג'מזו, דניאל ודהריה (10.7.1948). אך לאחר מכן מסתבר כי הכפרים היו ריקים מאדם, מלבד זקנים וחולים כי התושבים ברחו מהכפרים. באותו הערב הגיע לג'מזו מפקד הפלמ"ח יגאל אלון והודה לחיילים וסיפר להם על חשיבותה של ג'מזו, המהווה נקודת מפתח והממוקמת כיישוב שולט.

חיילי הלגיון ניסו לחזור ולכבוש מחדש, אך הם נהדפו בהתקפת הנגד שלהם. את ג'מזו כבשו חיילי הפלוגה הדתית של הפלמ"ח, והם איבדו בקרבות על המושב שניים מחבריהם בהתקפת הנגד של הלגיון הירדני, בה' תמוז תש"ח (12.7.48): אברהם צבי באום הי"ד ומרדכי הס הי"ד. כפי שצוין במהלך מלחמת העצמאות ננטשה ג'מזו מתושביה הערבים.
ב- יג' תמוז תש"ח .סיירו שלושה ממפקדי ה-'הגנה' במשלטי לטרון- בית נבאללה. סמוך לגמזו עלה הג'יפ שלהם על מוקש שניים מהמפקדים מתו במקום (שורה אושרוביץ הי"ד ויחזקאל בן-דוד הי"ד). והשלישי נפטר למחרת בבית החולים (ישראל שחורי הי"ד). במקום התאונה מוצבת אנדרטה לזכרם, הבנויה משלוש אבני גיר לבנות, עם סמל ה-'הגנה'.

לאחר מלחמת העצמאות החלה התיישבות כפרית המונית בעיקר לאורך קו התפר.
ביום יא' אדר תש"י
(28.2.1950) עלה לקרקע מושב גמזו, בהתחדשותו היהודית ע"י קבוצת חסידי סאטמר (גרעין 'עץ-חיים' כפי שצויין) מהונגריה ועולים ממרוקו. בתחילתו המושב סבל מגנבות וקשיים מצד הפדאיון הירדני, כמו-כן במושב לא היו תשתיות, כבישים, מים וחשמל. רבים מתושבי המושב עזבו אותו בגלל התנאים והקשיים ששררו ביישוב. באדר תשל"ז (1977)- הגיע לגמזו גרעין התישבותי חדש המונה 12 זוגות צעירים. גרעין זה שינה את פני המושב מבחינה דתית, חברתית וכלכלית.
כיום מונה המושב כ-200 משפחות, לאחר קליטה והרחבה של שכונת בנים ממשיכים.